מביוב ועד בנקים – איך דברים עובדים

כדי להבין כלכלה צריך להתחיל בבסיס. ואיפה הבסיס אתם שואלים? בביוב כמובן – מאחורי הקלעים של החיים. המקום שבו הכל מתחיל ונגמר.

אבל קצת רקע לפני:

ליברליזם

אין אסכולה של ליברליזם בכלכלה הפוליטית, כי הוא מפריד לחלוטין בין פוליטיקה לכלכלה, אבל הרי גם זו קביעה אידאולוגית. אז מה בכל זאת:
1.    שוק חופשי
2.    מינימום התערבות מדינית
3.    חופש ושוויון אינדבידואליסטי
4.    ספונטניות השוק שפועל עם לוגיקה פנימית – כזה הנוצר מהטבע האנושי האקונומי
הליברליזם רואה את השוק כזירה המגבירה את הייעילות הכלכלית והצמיחה. היחיד הוא תמיד רציונלי שרוצה למקסם את הרווחים שלו, או לשלם את המינימום. הגישה הנאיבית הזו מניחה גם שהיחיד תמיד מקבל את כל המידע. בשוק זה המחירים יקבעו לפי ביקוש והיצע וההחלטות הכלכליות הן לפי כדאיות ולכן מנוטרלות מפוליטיקה. המדינה אמורה להתערב רק כשיש כשלי שוק. אפילו מלחמות לא משפיעות בהכרח על ההליך הכלכלי.
אז מה הבעיה? ההנחה שהאדם רציונלי לא ריאליסטית, כמו גם ההנחה שסחר נעשה בין שווים, באופן חופשי ושהמידע תמיד נגיש לכל היא מוטעית.

מרקנטליזם

הפעילות הכלכלית אמורה לשרת את מטרות המדינה והאינטרסים שלה. המרקטנליזטים יטענו כי עושר הוא חיוני לעוצמה, עוצמה חיונית להשגת עושר, עושר ועוצמה הן מטרות נעלות במסגרת האומה. יש הרמוניה בין השניים, למרות שלעתים צריך להקריב את העושר. גישה זו רואה מאבק בין מדינות כפוליטי וכלכלי גם יחד, כי מקורות כלכליים הם דבר הכרחי להשגת כוח.
אז מה הבעיה? המרקנטליזם מניח שיחסי המדינות הוא תמיד משחק סכום אפס, אבל לפעמים גם שתי מדינות יכולות להרוויח. בנוסף, לטווח הקצר המרדף אחרי עוצמה ועושר יכולים להתנגש זה בזה. המרקנטליזם לא מתייחס לאנשים וקבוצות שרוצות לכוון את מטרות המדינה לתיעול האינטרסים שלו.

מרקסיזם

1.    חברה בלתי שוויונית, ללא יכולת שינוי
2.    כוחות יצרניים הכרחיים לשינויים היסטוריים
3.    הייצור נשלט על ידי סט של חוקים
הקפיטלזים מוגדר כבעלות פרטית על אמצעי הייצור והוא מתקיים בגלל אלה השואפים למקסם רווחים. העבודה הפכה לסחורה המושפעת ממנגנון המחירים. לפי מארקס המקור, ההתפתחות והמוות של הקפיטליזם נשלטים על ידי 3 חוקים כלכליים: הראשון הוא חוק הדיספרופורציה, שגורס כי אין שיווי משקל של מחירים בשוק. השני הוא חוק הצבירה של ההון שנמצא בידיים של מעטים בלבד. והשלישי הוא חוק צניחת הרווחים לפיו תיווצר סטגנציה ותרד המוטיבציה להשקיע.
אז מה הבעיה? המרקסיזם לא מעריך את יכולת התכנון והאסטרטגיה.

ביוב
כלכלה=ביוב

מאינסטלציה ועד בנקאות – נותני שירות בישראל

אנשים רבים, כאשר מדברים איתם על כלכלה הם חשים שהנושא רחוק מהם, שלא בצדק. אולם אם מורידים את הכותרת לדרגת הצרכנות, הם מצליחים לגעת בחשיבות הדבר. צרכנות היא תפיסת עולם לכל דבר שגם היא מרכזת בתוכה אינטרסים כלכליים ופוליטיים. עם קום המדינה קם בישראל חוק המפקח על מחירי מצרכים ושירותים מסויימים. זהו חוק פוליטי לכל דבר כיוון שהוא נועד לגרום ליציבות במדינה שהיתה במצב חירום.
אחריו באו חוקים אחרים של פיקוח מחירים וסימון מחירים המעידים על נסיון המדינה להתערב בכוחות השוק. מדינות ליברליות רבות המנהיגות שוק חופשי יבחרו שלא להתערב באופן הזה, לעומת אחרות. ממש כמו הפרדיגמות הכלכליות הבסיסיות, גם הנושא הצרכני נתון לתפיסות עולם שונות.
כמובן שנושא הצרכנות יורד גם הוא שלב, לשלב הלקוח אל מול נותן השירות. כיום אנחנו כבר לא חברה עם צרכים קיומיים בלבד, אלא מערכת מורכבת וצרכנית, שלמדינה אגב יש אינטרס ברור להגביר אותה, כדי להגביר את הכלכלה. הצורך בלצרוך מוצרים עומד כיום בבסיס הכלכלה. הוא הביוב שלנו. ומי שמבין את הנקודה הזו, ועד כמה היא פוליטית, יכול לאגור הרבה כוח.
נותני שירות חוששים תמיד מול כוחו הצרכני האדיר של הציבור ומכך שיתאגד מולם, ובמקרה הזה דווקא ארגונים גדולים, כמו הבנקים, מושכים הרבה תשומת לב אליהם, ואנחנו רואים קמפיינים ומחאות רבות נגד כוחם של אותם גופים ותשלום העמלות שהם גובים מהציבור הרחב. דווקא נותני שירות פרטיים, למשל שירותי ביובית, יכולים לעבור מתחת לראדר הצרכני והיחסים של הספק-לקוח הרבה פחות חשופים לעין הציבור ומאפשרים חקיקה או התערבות מדינית.